סיכום ורפלקציה אישית

פרויקט הגמר שלי סיכם את כל מה שלמדתי במהלך השנה על צילום מבוים וצילום תיעודי יחדיו, המטרה שלי הייתה להביא את כל מה שלמדתי לידי ביטוי בכל צילום מחדש, אך כמו בכל דבר בחיים, המשכתי ללמוד תוך כדי תנועה, הבנתי כמה חשוב לבוא לימי הצילום ביודעין לגבי מה ברצונך להעביר לצופה, מה הסיפור מאחורי כל תמונה וכיצד להעביר את זה בדרך שונה כל פעם מחדש, לבוא עם פריים, כיוון וביטחון לגבי הקומפוזיציה ולזכור שמאחורי כל דבר בצילום יש סיבה, אם זה זווית, קומפוזיציה, אור, צבע או עומק, מאחורי כל דבר עומד עולם ומלואו, משהו נוסף שתומך ביצירה הסופית ובמסר שברצוני להעביר, למדתי לקבל ביקורת ולהפיק ממנה את הלקחים שצריך על מנת להשתפר לפעם הבאה ולבוא עם תוצר שמשקף את היכולות שלי בצורה הטובה ביותר.

במידה והייתי יכולה להמשיך בעשייה הייתי מתמקדת באוכלוסייה המבוגרת בישראל אשר נפגעה גם כן בצורה קשה ממשבר הקורונה, האוכלוסייה המבוגרת פגיעה יותר לנגיף הקורונה ועל כן נאלצה להתמודד לאורך כל השנה עם הנחיות מחמירות הכוללות ריחוק חברתי מבני משפחה וחברים. נתוני הבדידות והדיכאון, כפי שנמדדו על ידי סקרי החוסן האזרחי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מלמדים על ההשלכות הנפשיות של ההנחיות הללו. 

תהליך העבודה לא היה קל, הייתה רדיפה כל הזמן אחרי הציפיות הגבוהות שהיו לי מעצמי לתוצר התהליך, תכננתי הכל מראש ולא תמיד דברים הסתדרו כפי שרציתי וחשבתי שיהיו, לפעמים מבחינה טכנית, לפעמים מבחינת דמיון מסוים שלא התגשם בסט הצילומים. אך בסופו של דבר אני שלמה ומרוצה מהתוצר שלי, מאחורי כל צילום יש עולם ומלואו, נתתי את כל כולי כדי שהפרויקט יצליח להעביר את המסר שממנו הוא נוצר, להעביר את משבר הקורונה בדרך רגישה ומעוררת הזדהות.