עבודת החקר השפיעה על תכנון הצילומים בעבודתי בכמה היבטים שונים.

ראשית, בחרתי לשים דגש על צילום כאמירה חברתית בתקופה זו, ולהעלות על סדר היום החברתי את השפעות מגפת הקורונה תוך התמקדות בהתמודדות עם אבטלה והשלכותיה.

מבחינה ויזואלית, ניכר בעבודותיי כי מבחינת בימוי הדמויות, התאורה, וזווית הצילום אשר השתמשתי בה בצילומי הסטודיו מתכתבים עם אופן צילומיו של אוגוסט זנדר, זנדר פעל כמקטלג חברה וצילם צילומי סטודיו מאורגנים ומבוימים, מזווית פרונטלית ובתאורה מוקפדת, הבאים לידי ביטוי בצילום מרוחק של פורטרט חד על רקע מטושטש המציג את כל הגוף או חצי גוף של המצולם. המצולמים בוימו עם אביזרים או בגדים שמרמזים על עיסוקם, כך גם אני פעלתי, בצילומי הסטודיו שלי השתמשתי בגוף תאורה אחד, צילמתי צילום פורטרט מזווית פרונטלית אשר מתמקד במצולם אשר היה מבוים בעזרת בגדים אשר מרמזים על תפקידו, ההבדל היחיד הוא שצילומיי הסטודיו שלי עסקו בתלמידים ולא באנשים בעלי עסק או מקצוע. 

לעומת זאת, בצילומי החוץ שלי השתמשתי בכלים שלמדתי ממחקרי על לואיס היין בכך שצילמתי את העובדים במקום עבודתם תוך מתן מקום לקושי, כפי שלואיס היין עשה בעבודותיו, הוא השקיע מאמץ כדי לחבר בין צורה לתוכן, ולארוג אחריות חברתית, כבוד ודיאלוג עם המצולמים יחד עם חופש אמנותי ויצירתי, חלק מצילומי החוץ שעשיתי מצולמים בלונג שוט כך שהצופה יחווה את הבדידות, הקושי והריקנות שבעלי העסקים חוו בתקופת אבטלה זו, עם זאת, דאגתי לתת מקום לבעלי העסקים עצמם וכך יצרתי חיבור ביו התוכן לדמות כפי שעשה לואיס היין.

​

​