פיצ'
הנושא שבחרתי הוא צילום מבוים, הלוכד רגע של אנשים אשר איבדו את עבודתם/ הוצאו לחל"ת, ותלמידים שנאלצו ללמוד בלמידה מרחוק, מהבית, בעקבות מגפת הקורונה והשלכותיה (סגר, הנחיות מחמירות וכו'). רגע מבוים זה יצור סצנות משמעותיות מתוך חיי אותם אנשים שחייהם השתנו.
בחרתי להתמקד בשבעה אנשים העוסקים בתחומים שונים ונאלצו להסתגר בבית למשך תקופה ללא יכולת לעבוד ולפרנס את עצמם ומשפחתם.
ובנוסף בארבעה תלמידים בגילאים שונים אשר נאלצו ללמוד מהבית במשך כמעט שנה שלמה, שנה זאת פתחה פערים לתלמידים מבחינה לימודית ומבחינה חברתית ותשאיר צלקת לתמיד.
הסיבות לבחירה בנושא זה הן מתוך החוויה האישית שלי. אבי הוא בעל עסק עצמאי (מספרה) ובעקבות הסגר נאלץ לסגור את העסק ולהישאר בבית חודשים ארוכים, צפיתי בו במהלך התקופה ונוכחתי לראות את הקשיים איתם נאלץ להתמודד, חוסר המעש, חוסר השגרה, חוסר הוודאות, לחץ מצד הלקוחות להפר את ההנחיות והקושי לומר להם לא ולהסתכן בלאבד את אותם הלקוחות, וכן ההתמודדות עם הקושי הנפשי.
מהצד השני, החוויה האישית שלי נגעה גם בקושי שתלמידי בית הספר עוברים, בתור תלמידה בכיתה י"ב נוכחתי לדעת ולחוות על בשרי את הקושי בלמידה מרחוק, בניתוק מהשגרה היומיומית ומהחברים, נאלצתי להתמודד ולהתרגל ללמידה מהחדר בבית, בלי לחוות את הבית ספר, את האנשים שבו, הלמידה מרחוק הקשתה עליי מבחינה לימודית ופתחה פערים אשר אילצו אותי לעבוד יותר קשה על מנת להגיע להישגים גבוהים, והכי חשוב מכל, הניתוק החברתי, הבדידות, הגעגוע להיות עם חברים בהפסקה, בכיתה ולחוות חווית תיכון רגילה, השנה האחרונה שלי בתור תלמידה תהיה חקוקה לי בזיכרון, אך לא בתור החוויה שציפיתי לה.
סיבה נוספת היא הרלוונטיות של הנושא בתקופה האחרונה, לפי הנתונים המעודכנים, מאות אלפי ישראלים פוטרו או הוצאו לחל"ת ורבים נאלצו לסגור את עסקיהם או לפשוט רגל, משפחות נותרו ללא פרנסה ודרך להתקיים.
גם בתקופות בהן נוהג העולם כמנהגו, המתח הפסיכולוגי שמתלווה לאבטלה חווה מחירים נפשיים ניכרים ברווחת האדם המובטל ובני משפחתו, קל וחומר בימי הקורונה.
תקופת הקורונה הכניסה אותנו למהומה תעסוקתית וחברתית שעדיין נדרש זמן ומחקר על מנת להבין אותה ואת השלכותיה.
בנסיבות כאלו בני האדם שאמורים לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם נתונים בחרדה מתמדת, בהצפה רגשית ובחיפוש דרכים יעילות להתמודד עם תחושת הטראומה שאופפת אותם.
מבחינה ויזואלית ברצוני להתמקד בצילום מבוים אשר מצד אחד מצולם בלונג שוט ומעביר הרגשה של צילום תיעודי, תחושה של התבוננות מהצד, ומצד שני צילום מבוים שיבוא לידי ביטוי בפורטרטים דרך התבוננות במצולמים (אינטימיות, מבט ישיר וקשר אישי למצלמה וצילום של אנשים וסיפורם) .
ראשית אתמקד בפורטרטים תוך התייחסות להבעת רגשות, מבט, שפת גוף, העברת המסר והפרשנות שלי לסיטואציה ולדרך בה אבחר לספר את הסיפור, המקום הנבחר והעברת המקצוע בו עוסק כל אחד דרך הפורטרט.
שנית, אתמקד בלונג שוטים כדי להעביר תחושת מסתורין, צילום אבסטרקטי, התבוננות מהצד. בנוסף, מטרתם של צילומים אלה, להעביר את בדידות האדם לבדו בתוך המרחב הגדול.
כרעיון ראשוני אני רוצה לחלק את הסדרה לצבעים שונים, בלונג שוטים ברצוני להכניס את הצבעוניות אשר תיתן יותר עניין לפריים ובפורטרטים אני רוצה לצלם בשחור לבן כדי להתמקד בדמות עצמה ולא להסיח את המתבונן בצבעוניות מופרזת בפריים (בהשראת אוגוסט זנדר).
בנוסף, דעתי היא כי לפעמים זווית לא רגילה של צילום פריים נותנת עוד רובד ועניין לצילום ולכן ארצה לנסות זאת על הלונג שוטים.
אנשי העסקים יצולמו בצילומי פנים בעסקים השונים, והתלמידים יצולמו בסטודיו.
דרך התיעוד של שבעה אנשים שונים העוסקים בתחומים שונים ואיבדו את עבודתם/ הוצאו לחל"ת בעקבות מגפת הקורונה והשלכותיה (סגר, הנחיות מחמירות וכו'), ותיעוד של ארבעה תלמידים בגילאים שונים, ברצוני להציג את נקודת מבטי כבת לאדם אשר נאלץ לסגור את עסקו ולהסתגר בבית למשך תקופה ללא יכולת לעבוד ולהתפרנס, ומצד שני את נקודת מבטי בתור תלמידה אשר נאלצה להסתגר בביתה ולעצור את השגרה למשך תקופה ארוכה.
לסיכום, בחרתי בנושא שיש בו עניין לכלל הציבור ויתרום להעלאת המודעות להתמודדות עם אבטלה והשלכותיה, ובנוסף מודעות למסע שעברו התלמידים בשנת הקורונה. הייתי רוצה שהצופה בסדרה יצא מתוך החוויה האישית שלי ויהיה אמפתי כלפי החברה והבעיות איתן החברה הישראלית מתמודדת בימים אלו, לאלו שחווים את אותה החוויה יכולה להתעורר תחושת הזדהות, הכלה והבנת הסיטואציה.
קבוצה זו שבחרתי לעסוק בה נמצאת בסיכון גבוה ביותר לפתח בעיות נפשיות. אבטלה נקשרת לסיכון גבוה יותר לדיכאון, לחרדה, להתאבדות, לשימוש בסמים ולאלימות, ובדידות בקרב ילדים ומתבגרים יכולה לגרום לנזקים נפשיים, חברתיים ולימודיים.
במצב של אבטלה ובדידות רבים חווים היעדר של מטרה או משמעות, ישנה ירידה באינטראקציה החברתית ושינוי ברמת החיים. השלכות אלה ארצה להעלות לשיח הציבורי ולהעביר אותן דרך פרויקט הגמר שלי.